שנת תשס"ב | שבת פרשת ויקרא

פרשת שבוע

"צריך הקדמה לכפרה"

פרשת אשם גזלות חותמת את פרשת ויקרא
"וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּידֹוָד וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה: וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:  וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַידֹוָד אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְדֹוָד וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ"
(ויקרא ה כ-כו).
מפרשה זו לימדונו כמה עקרונות יסודיים.
1. אף על פי שמדובר כאן בבעיה השייכת לתחום של "בין אדם לחבירו" התורה מגדירה זו כמעילה בד' "וּמָעֲלָה מַעַל בַּידֹוָד". מכאן שהעובר על דבר ד' ב"בין אדם לחברו" נחשב גם כמי שעבר על "בין אדם למקום" .
2. אי אפשר לתקן את המעוות ב"בין אדם למקום" קודם לתיקון של ה"בן אדם לחבירו". לכן מדגישה התורה " וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק …" ורק אחר כך "וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַידֹוָד אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן … וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְדֹוָד וְנִסְלַח לוֹ ". כמאמר חז"ל "הביא אשמו עד שלא הביא גזלו - לא יצא" (ב"ק קי ע"א).
3.  אדם  שפגע בחבירו ומחזיק בממון חבירו שלא כדין (ונשבע לשקר) חייב להרחיק ולחפש את חבירו עד קצה העולם כדי להשיב את המעילה שנאמר "והשיב את הגזילה" ללא כל הנחה. כך גם הגדירו חז"ל "… והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו - יוליכנו אחריו אפילו למדי" (בבא מציעא  נה ע"א).
4. מצוות ההחזרה היא דווקא בו. התורה מחייבת דווקא את החוטא להחזיר בעצמו את ממון חבירו. לכן לא ישלח את הממון בידי שלוחו ולא יתן את הממון לידי שלוחו של הבעלים. זו כוונת התורה בהדגשה "לאשר הוא לו יתננו". וכך מצינו בדברי חז"ל  "לאשר הוא לו יתננו … לא יתננו לשלוחו שיולך לו" (ספרא ויקרא פרשה יג).

לפי זה נוכל לומר פשט חדש במאמר חז"ל המפורסם:
"את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא ט"ז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (משנה יומא ח' ט).
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו ואז יום הכיפורים מכפר על ה"בין אדם למקום" שיש בעבירה זו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר