שנת תשס"ב | שבת פרשת בהעלותך

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

החובה להפריש מאיסור - סיכום

בעל ה"מנחת חינוך" (מצוה רל"ט) נוקט בפשטות שיש חובה מדאורייתא על כל יהודי הרואה שחבירו עומד לעבור עבירה להצילו מכך משום "והשבותו" ומשום "לא תעמוד על דם רעך". הוא לומד זאת בקל וחומר שאם התורה הקפידה על ממונו וגופו כל שכן באבידת נפשו. ולכאורה הדבר קשה הרי הוכחנו בשבועות האחרונים כי כל הראשונים מסכימים שהחיוב הוא רק מדרבנן?
לכן מתרץ "מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל שהכל תלוי בתוצאה. ה"מנחת חינוך" עוסק במקרה שההצלה הרוחנית כוללת החזרה בתשובה וחזרה למוטב ואז באמת יש חיוב מדאורייתא הנובע מציווי התורה "והשבותו לו" ו"לא תעמוד דם רעך". זו באמת השבה מעולה כי אחרי החזרה בתשובה ברור למאבד ה"רוחני" שרצונו הקודם היה מוטעה והוא מרוצה ממה שהחזירו לו. אבל אם מדובר רק על מניעת חבירו מלעשות עבירה אין כאן חיוב מדאורייתא להפריש חבירו מאיסור כי זו "אבידה מדעת". ("עמוד הימיני" סימן י סע' ה ס"ק ג).

מסקנות וסיכומים:
א. הרואה חבירו עושה דבר איסור בשוגג חייב להפרישו מדרבנן. הדרך לעשות זאת היא על ידי שמודיע לו שהדבר אסור וממילא יפרוש כי הוא שוגג .
ב. במזיד אין חיוב הפרשה, אלא אם כן יכול למנוע את מעשה העבירה באופן תמידי.
גם במקרה זה אסור לסייע לעובר העבירה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר