|
 שנת תשס"ד | שבת פרשת וישלחקניית מתנות בכספי מעשר כדי לקרב בני הקהילה, על ידי הרבשו"ת במראה הבזק" (מתוך ח"ד) ניו- יורק, ארה"ב New York, U.S.A אלול, ה'תשנ"ו קניית מתנות בכספי מעשר כדי לקרב בני הקהילה, על ידי הרב שאלה רב שנותן הרבה מתנות לחתנים וכלות ובני מצוה כמו כוסות לקידוש וספרי לימוד, ועלותם הרבה יותר מאלף דולר לשנה כמובן. האם רשאי להשתמש בכספי מעשר כספים לצורך זה כיון שכל תכלית המתנות היא לחזק בני הקהילה בתורה ומצוות. תשובה אם וידוע ומקובל בקהילה שהרב תמיד נותן מתנות אלה, ואנשי הקהילה יראו אי-נתינה בעין רעה, נראה שהמתנות מוגדרות כ"דברים שבחובה", ואין לתתן ממעות מעשר (1). ברם, אם אפשר לצאת ידי חובה בנתינת מתנה בשווי קטן, נראה שהתוספת על מינימום זה תיחשב לנתינה עבור "מצות רשות" (2). באשר לשימוש בכספי מעשר למצוות-רשות, רבו הסוברים שאכן ייתכן הדבר, ויש למיקל על מה לסמוך (3). ברם, אם עד עכשיו נהג לתת מעשרו רק כצדקה עניים, עדיף שיעשה התרת נדרים לפני שיתחיל להשתמש בכסף גם לצורך מצוות-רשות אחרות (4). ובכל מקרה עדיף שלפחות מחצית מכסף המעשר תינתן עבור לימוד תורה או מטרות צדקה לעניים ממש (5). ------------------------- 1. כן מופיע ב"באר הגולה" (שו"ע יורה דעה ריש סי' רמט). וכן בשו"ת מהרי"ל (סוף סי' נו, עמ' נט במהד' מכון ירושלים) לעניין שימוש בכסף מעשר למצוות מתנות לעניים בפורים, ומובא להלכה בשל"ה (מס' מגילה, פו ע"ב-פז ע"א), ב"מגן אברהם" (אורח חיים סי' תרצד סק"א), וב"משנה ברורה" (שם סק"ג). ועיין ב"ברכי יוסף" (יורה דעה סי' רמט סקי"ח) שבדבר ש"מוכרח לעשותו, אי מצד אהבתו וכרחם אב, ואי מצד אם הבנים... והיא מעכבת... ואי מצד שיחת הבריות ולעזה עליו מדינה... אין להוציא ממעות מעשר... אי לא דחיקא ליה שעתא טובא לא נכון לעשות כן". ונראה דהוא הדין בנדון דידן, אם יש הכרח לתת מתנות אלה מפני שכך מצפים מרב הקהילה, יש להחשיב מתנות אלה לדבר שבחובה, אפילו אם אין על הרב חיוב ממש שכזה. 2. על־פי תשובת המהרי"ל, של"ה, "מגן־אברהם", וה"משנה ברןרה" המוזכרים בהערה הקודמת, שלגבי מתנות לאביונים לאחר "שהפריש כפי מסת ידו ורוצה להוסיף, נראה דמותר להוסיף ממעות מעשר שלו" (לשון השל"ה שם). [אמנם יש לעיין בלשון המהרי"ל והשל"ה דייתכן שהתירו רק אם מסר את המתנות לאביונים בשתי נתינות, דהיינו שרק לאחר שכבר נתן סכום קטן לעניים, וכבר יצא ידי חובתו זו, רק אז מותר לתת סכומים חדשים ממעשרו; אבל כל מה שנתן בפעם הראשונה, אפילו סכום גדול, ייחשב לחלק ממצוות החובה. אך מסברה נראה שיש להקל בדבר, ולכוון שהמתנה תהיה מורכבת מחלק שבחובה ומחלק שבנדבה]. 3. רמ"א בשו"ע (יורה דעה סי' רמט סע' א) פסק על־פי מהרי"ל (הל' ראש השנה, עמ' רעג בהוצ' מכון ירושלים) ש"אין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה". ה"דרישה" על הטור (שם סק"א) מביא בשם מוהר"ר מנחם שמותר, "אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה" בלי שימוש בדמי מעשר. גם הט"ז שם (סק"א) והש"ך (סק"ג) מביאים דברי מוהר"ר מנחם אלה. לפי זה ודאי שאין להשתמש בכסף מעשר לצרכי מצוות שיכול לעשותן גם בלי דמי מעשר. בדעת הט"ז יש שטוענים, שהבין כי בהתירו של מוהר"ר מנחם מדובר רק כאשר לבסוף הכסף ילך לעניים, בשו"ת "כתב סופר" (חיו"ד סי' קיב ד"ה ובאמת), "ציץ אליעזר" (ח"ט סי' א פרק ב אות ז, ועוד] אבל עיין שם ב"באר הגולה" (על דברי רמ"א בסי' רמט) הטוען שגם רמ"א עצמו היה מיקל במצוות שאינן של חובה, ואינו מביא את הגבלת מוהר"ר מנחם המתיר רק כשבלא כסף מעשר לא הייתה יכולת בידו. וכן משמע בשו"ת "חתם סופר" (סי' רלא) ועיין בהערה הבאה. וכן בשו"ת "יחוה דעת" (ח"ג סי' עו אות ה, עמ' רנט-רס). ונראה דכן עמא דבר להקל גם במצוות שאינן שייכות לעניים. 4. דלשיטת ה"חתם סופר" (בתשובותיו חיו"ד סי' רלא), אם נתן את מעשרו לעניים שלוש פעמים, יתחייב להמשיך בנוהג זה מדין נדר, ורק אם מתחילת הפרשתו למעשר כספים היתנה, שיוכל להשתמש בדמי מעשר לכל דבר מצוה שהוא, יהיה זה מותר לו. אמנם עיין בתשובת נכדו ה"שבט סופר" (סי' פד), שכתב שאם נהוג באותו המקום להפריש מכסף מעשר גם למצוות אחרות, אין צריך התנאי הנ"ל. ונראה שכך מקובל בזמנינו ברוב המקומות. ועיין ב"יחוה דעת" (ח"ג סי' עו אות ה) שהביא דעת רבים שהקילו בכלל ברווחים שעדיין לא באו לעולם. אבל גם הוא מסיק שלכתחילה עדיף להתיר נדר, כדי לחוש לשיטת "חתם סופר".  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
