שנת תשס"ט | שבת פרשת ויחי

מי המנהיג? עוד על יהודה ויוסף

פרשת השבוע

רבים שמים את הדגש בפרשתנו על הברכות שברך יעקב את בניו. בברכות אלה יהודה קודם ליוסף והוא לכאורה מקבל את ברכת המלכות וההנהגה:

"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מ"ט ח-י).

יוסף ובנימין שגם הוא על יוסף יחשב, (בהזדמנות קרובה נעסוק בעניין זה, עיינו כדוגמא שמו"ב י"ט כא) נמצאים רק בסוף הרשימה:

"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו"

(שם כב-כו)

עיון בברכת יוסף מגלה, כי יעקב מספר על הבן שהתגבר על כל הקשיים, יוסף הוא מי שמקבל את הברכות אשר אביו קיבל מהוריו והוא גם מקבל את הנזר והמינוי לראש ולקודקוד.

מבחינת המציאות בסוף ספר בראשית, ברור שיוסף הוא המנהיג ויהודה כפוף לו. לכן, גם רש"י מסביר כי ברכת יעקב ליהודה תבוא לידי ביטוי מעשי רק בימי דוד וז"ל: "גור אריה - על דוד נתנבא ... לא יסור שבט מיהודה - מדוד ואילך".

לאורך כל ההתנהלות בפרשה ברור שיוסף הוא בכיר האחים:

א.  השבעתו ומינויו על החזרת יעקב לארץ ישראל לאחר מותו.

ב.  ברכת יעקב ליוסף ובניו עוד לפני ששאר האחים הוזמנו לקבל את ברכתם. התערבותו של יעקב במעמד צאצאי יוסף נובעת מקביעת יעקב כי הם אלו שינהיגו את העם גם בדורות הבאים. כנראה שיעקב קובע זאת כדי למנוע מחלוקות ומאבקים פנימיים אשר עלולים לסכן את עתיד העם. (ברכת יעקב לבני יוסף והכרעתו: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (שם מ"ח כ) הפכו ל"מטבע של ברכה" שהתקבל על הכל).

ג.  קבלת כפל נחלה כבכור.

רק לאחר ההכרעה הכל כך ברורה, מוזמנים האחים כולם אל יעקב ונקבע לדורות מעמדם.

יוסף הוא המנהיג של כל המשפחה - כחלק בלתי נפרד מן המשפחה - ולא כמי שנבחר ודחה את האחרים. יהודה יקבל הנהגה, אבל רק בעתיד.

גם משה רבנו בברכותיו לשבטים ערב הסתלקותו, ממשיך את קביעתו של יעקב - יוסף מקבל את הברכה המרכזית ויהודה לא מקבל הנהגה בפועל או בתואר. משה חוזר על מילותיו של יעקב בקביעת יוסף כבכיר האחים וכמי שנושא את הנזר על ראשו:

"תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ" (דברים ל"ג טז-יז).

משה גם מקבע את העדפת אפרים על פני מנשה, כהמשך לקביעתו של יעקב:  "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (שם).

אם כך, מתי עברה ההנהגה אל דוד? כיצד הוכרז המהפך?

תפנית זו החלה כאשר הנשים אמצו את מטבע הלשון שטבע משה רבנו והכריזו בראש חוצות:

"הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו"! (כלומר, הרבבות שייכים לדוד ורק האלפים לשאול, שמואל א י"ח ז).

נוסיף שגם הפלשתים הכירו בשיר זה כמזמור הכתרה שהרי עבדי אכיש מצטטים:

"הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (שם כ"א יב)

וגם שרי פלשתים בעקבותיהם:

"הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד  בְּרִבְבֹתָיו" (שם כ"ט ה).

מרגע זה ואילך עתידו של עם ישראל תלוי ביכולת להתאחד מאחורי שני המנהיגים צאצאי דוד ויוסף כפי שהסברנו בשבוע שעבר (בפרשת ויגש).

הבה נתפלל כי האחדות הבאה לידי ביטוי בחיזוק ממשלת ישראל וצבא ההגנה לישראל

במלחמתם ביורשיהם של הפלשתים-הפלשתינים, תהווה הקדמה להמשך אחדות גם בימי רגיעה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר