שנת תשס"ט | שבת פרשת ראה

שו"ת "במראה הבזק": דיין גר בבית דין לגיור

(מתוך ח"ג)

טורינו, איטליה Torino, Italy

תמוז תשנ"ג

דיין גר בבית דין לגיור

שאלה

האם גר יכול להצטרף לב"ד של ג' לקבל גרים אחרים, ומה הדין בדיעבד?

תשובה

נראה שגר לא יכול לשבת בבית-דין לגייר גרים¹, ואף-על-פי שיש לפקפק על פסק זה², כך צריכים לנהוג³. ולעניין דיעבד יש להקל⁴.

_________________________________________________

[1] ב"חכמת שלמה" של הרב שלמה קלוגר (יו"ד סי' רסח סעיף ג) כתוב ששאלה זו תלויה במחלוקת רש"י ותוס' ביבמות דף קב ע"א. ונראית כוונתו שהוא מדמה גירות לדיני נפשות, הואיל ויכול לבוא לידי נפשות, כגון איסור אשת איש, ולכן לפי תוס' אסור לגרים לגייר - הואיל וסבירא להו שגר פסול לדון גר בדיני נפשות. אבל לשיטת רש"י יהיה מותר לגר לגייר, הואיל וגר דן בדיני נפשות. והואיל ואנחנו פוסקים כתוס', כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קסט ובחו"מ סי' ז סעיף א ובכל הפוסקים, יוצא שגר לא יכול לשבת בבית-דין לגייר גרים.

2 אף-על-פי שבגירות צריכים בית-דין של שלושה (יבמות מו ע"ב, נפסען בשו"ע יו"ד סי' רסח), נראה שאינה חמורה מדיני ממונות, שהרי לומדים את עצם הצורך בבית-דין לגירות משום שבגירות כתוב "משפט" (יבמות שם). כוונת הגמרא בזה היא לאמור שכמו שבדיני ממונות צריכים שלושה, כך בגירות צריכים שלושה (תוס' קידושין סב ע"ב ד"ה גר). וה"ר יהודה ברבי יו"ט ורבנו שמחה ז"ל (מובאים דבריהם במרדכי יבמות לו) הרחיקו לכת בדמיון גירות לדיני ממונות וכתבו שמדאורייתא גירות כשרה בדיין אחד, כמו שמצאנו (בתחילת מסכת סנהדרין) בדיני הודאות והלוואות שכשרים בדיין אחד, ורק מדרבנן צריכים שלושה דיינים בבית-דין של גירות. ואפילו תוספות (קידושין סב ע"ב ד"ה גר) היתה להם הוה אמינא כזאת, ודחו אותה רק מכוח הכלל דכל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא - לחומרא מקשינן. רואים מכל זה שהגמרא לומדת את דיני בית-הדין של גירות מדיני בית-דין של ממונות, ואם כן גר צריך להיות כשר לגייר גרים כמו שהוא כשר לדון גר בדיני ממונות (יבמות קב ע"א, נפסק בשו"ע חו"מ סי' ז סעיף א)!

ויותר מזה, ראינו שאפילו את דיני הגירות עצמם לומדים מדיני ממונות, שהרי יש מחלוקת בין ראשונים, אם טבילת גר בלילה כשרה או לאו, ומחלוקתם תלויה בשאלה, אם טבילה דינה כתחילת דין - ואז פסולה בלילה, או כסוף דין - ואז כשרה בלילה (עיין רשב"א יבמות מו ע"ב ד"ה וש"מ, וריטב"א שם ד"ה וש"מ, ובשו"ע יו"ד סי' רסח בט"ז ס"ק ט, ש"ך ס"ק ט ובגר"א ס"ק יז). רואים אפוא שגם דיני הגירות עצמם הם דיני ממונות, שבהם סוף דין כשר בלילה, בעוד שבדיני נפשות גם סוף דין פסול בלילה (סנהדרין דף לב ע"א). וא"ת שחליצה תוכיח שצריכים דווקא ישראל גמור בבית-דין של חליצה (יבמות קב ע"א ונפסק באה"ע סי' קסט), ואף-על-פי-כן מדמים אותה לדיני ממונות (יבמות קד ע"א)? אין זו ראיה, שבחליצה יש גזירת הכתוב, שכשרה רק בישראל, מה שאין כן בגירות, שלומדים מדיני ממונות, ולכן צריכים ללמוד כל ענייניה מדיני ממונות. ועוד, שחליצה עצמה כשרה בלילה, ורק מצד גביית הכתובה פסולה בלילה (עיין אה"ע סי' קסט ב"פתחי תשובה" ס"ק ט), ולכן רואים שבחליצה עצמה אין דין תחילת דין וסוף דין, שהרי אינה דיני ממונות, מה שאין כן בגירות, אם דנים מצד תחילת דין וסוף דין, על כן הוי כדיני ממונות ממש, וגרים צריכים להיות כשרים לדון בבית-דין של גרים, כמו שכשרים הם לדון בבית-דין של ממונות.

3 הואיל ולא מצאנו פוסק שמכשיר במפורשות, אין לנו כוח לפסוק נגד המשתמע מדברי ה"חכמת שלמה" .

4 מאחר שאפשר להתווכח על עצם הפסק של ה"חכמת שלמה", כמו שכתבנו בהערה 2. ואפילו לשיטת ה"חכמת שלמה" יש לומר שבדיעבד אפשר לסמוך על שיטת רש"י, שגר כשר לדון גר בדיני נפשות, ובפרט שהב"ח כתב (חו"מ סי' ז) שגם דעת רבנו ירוחם היא לפסוק כרש"י (ועיין בס' "הלכה פסוקה", הלכות דיינים סי' ז הערה 10 בשם "מאזנים למשפט", שאפשר לאמר קים לי, כרש"י), בצירוף שיטת הר' יהודה ברבי יו"ט ורבנו שמחה (עיין הערה 2) שמדאורייתא גירות כשרה בדיין אחד, ורק מדרבנן צריכים שלושה. על כן מדאורייתא הגירות מתקיימת בדיינים הישראלים, וצירופו של הגר הוי חיוב מדרבנן, ולכן ניתן להקל. נוסף לנ"ל ניתן לצרף דעת ה"כנסת הגדולה" (חו"מ סי' ז "בית יוסף" א) שאם הקהל קיבלוהו עלייהו, אפשר לדון, ומשמע מדבריו שאפשר לדון אפילו נפשות, שמתרץ בזה, איך שמעיה ואבטליון היו יושבים בסנהדרין. ואולי אפשר להוסיף לזה גם דעת הריב"א על התורה (פרשת משפטים, מובא ב"מרגליות הים" סנהדרין לו ע"ב אות ה), שאם אין כמותם בישראל, אז גר כשר לדיני נפשות, וכן כתב הרשב"ץ (בס' "מגן אבות", מובא ב"ברכי יוסף" חו"מ סי' ז אות ו) וכן הסכים ה"ברכי יוסף" (שם), ולכן יש לומר שאם במקום שהגר נמצא בו אין כשרים שיכולים לשבת בבית-דין חוץ ממנו, שהוא כשר לכל. ובצירוף כל הנ"ל נראה להכשיר הגירות בדיעבד. חוץ מכל הנ"ל, אם צירפו הגר לבית-דין רק לעניין מילה או טבילה, כשר בדיעבד בכל אופן (עיין יו"ד סי' רסח סעיף ג), ואפילו לרמב"ם ורי"ף שלכתחילה טבל או נימול שלא בפני ג' אסור להינשא לישראלית, בדיעבד לא תצא.

לראש העמוד