|
 גיליון מספר 27 - פשרההעקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון1. פשרה מחמת עדות עדים פסולים / הרב שאול ישראלי
א. מנהל במוסד, שתפקידו לדאוג לאיסוף תרומות, המעיד שאדם מסוים תרם למוסד סכום כסף, אינו נחשב נוגע, משום שגם אם אותו אדם לא היה תורם, לא היה המנהל מוציא הוצאות מכיסו כדי לדאוג לתורמים חלופיים.
ב. במקום שיש לבית הדין אומדנא, מחמת עדים פסולים או מחמת עדותו של עד אחד כשר, רשאי בית הדין לעשות פשרה ולחייב ממון, אע"פ שמן הדין אי אפשר היה לחייב על פי עדות זו.
2. כפיית פשרה כדי להיפטר מחיוב שבועה / הרב שאול ישראלי
א. כאשר אדם מתחייב שבועה על פי הדין, רשאי בית הדין להמליץ למתחייב שלא להישבע, ו'לפדות' את שבועתו בסך השווה עד לשליש התביעה.
ב. בית הדין אינו רשאי לכפות את המתחייב להתפשר, אם לא הסכים המתחייב מראש לתת ביד בית הדין סמכות לעשות פשרה.
3. חריגה מסמכות על מנת להשכין שלום / הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג
א. השוכר מבנה להשתמש בו כבית כנסת, רשאי להופכו לבית מדרש, משום שזו תוספת קדושה ולא הורדת קדושה.
ב. אף אם בעלי הדין מסרו ביד בית הדין סמכות לדון רק על חלק מהסכסוך ביניהם, רשאי בית הדין לפסוק גם בתביעות הנוספות שביניהם בתורת פשרה, אם נראה לבית הדין שחוסר הכרעה בהן יגרום להמשך הסכסוך בין בעלי הדין, משום שתכלית הדין היא הבאת שלום בין בעלי הדין.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
גליון 27
גליון 27 