שנת תשע"ו | שבת פרשת בהר

חמדת דף היומי: נישואין עם קראים

הקראים הם יהודים שלא מאמינים בתורה שבעל פה אלא רק בתורה שבכתב. בתקופות מסויימות ובאיזורים מסויימים היו קראים רבים, ובימינו עדיין ישנן קהילות משמעותית של קראים שפעילות באיזורים מוגדרים בארץ. מדי פעם עולה השאלה האם מותר לישראל רגיל להתחתן עם אחת שנולדה להורים קראים, או להיפך. במאמרנו נברר נקודה זו לפי הסוגיות הנלמדות במסכת קידושין בפרק 'עשרה יוחסין'. כמובן שאין לפסוק ממאמר זה הלכה למעשה, ובכל מקרה יש מקום לנסות למצוא היתר לאנשים הרוצים לשוב בתשובה.

במשנה בקידושין (עד ע"א) נכתב שיש כאלו שנחשבים בייחוסם כ'ספיקות' ואסורים בחיתון עם אנשים שיחוסם ידוע, וכן עם אנשים אחרים שנחשבים כ'ספיקות'. ה'כותים', שהוגלו לארץ ישראל על ידי נבוכדנצר והתגיירו מפחד האריות, מיוחסים כ'ספיקות'.

בגמרא בדף עה הובאו כמה דעות מדוע אסרו את הכותים לבוא בקהל: האם זה משום שיש ספק בכנות הגיור שלהם; או משום שהם לא נהגו כדין בדיני אישות - הלכות גיטין ויבום, ולכן נוצר חשש ממזרות לכל מי שמתחתן עמהם (מתחתנים עם נשים נשואות מתוך הבנה שגויה שהן גרושות).

בית יוסף (אבן העזר סימן ד) הביא תשובת רבינו שמשון שהוא הדין לעניין קראים: אסור להתחתן בהם, משום שהקידושין שלהם נעשים כדין, אך הגירושין שלהם אינם נעשים כדין, ונמצא שיש עליהם חשש ממזרות.

וכן פסק רמ"א (אבן העזר ד, לז) שאסור להתחתן עם הקראים.

אמנם רדב"ז (א, עג) כתב שרבינו שמשון עסק רק במקרה שבו הקראים מתחתנים בקידושין רגילים, אבל במקומות שקהילותיהם נפרדות, אז גם קידושיהן לא נחשבים לקידושין, משום שהקידושין נעשים בפני עדים פסולים, שהרי הקראים פסולים להעיד, ולכן אין חשש ממזרות (הרדב"ז הפנה לתשובת הרמב"ם סימן שנא שממנה משמע שקראים מותרים לבא בקהל - תשובה שיש ספק אם הרמב"ם כתבה). מהרש"ך (ג, טו) דחה את דבריו ואמר שמתשובת ר"ש עולה שהוא עסק גם באופן שבו הנישואין היו בקהילה קראית לדעתו הקראים אינם פסולי עדות, כי רק דורות הקראים הראשונים היו רשעים להכעיס, אבל היום מעשי אבותיהם בידיהם, ואינם פסולי עדות. נמצא שקידושיהם קידושין, וגיטיהם אינם נעשים כדין ופסולים.

אמנם נודע ביהודה סימן ה (הובא בפת"ש מה) אומר ש שהרמ"א התייחס למקרה שמתחתנים במקומות שיש הרבה מהקראים, שאז יש לממזרים מביניהם דין של 'קבוע', כיון שאדם הוא דבר חשוב ואינו בטל ברוב. אבל אם קראי בא להתחתן במקומנו, מותר להתחתן איתו, כי אז הכלל הוא 'כל דפריש מרובא פריש', ויש להניח שאותו קראי נמנה על הרוב שאינם ממזרים.

שאילת יעבץ (ב, קנב) מתיר מטעם אחר שכן לדעתו היו גוים שהתערבו בקראים, וגוים אינם יכולים להיות ממזרים. לכן לדעתו הקראים צריכים גיור, אבל אין חשש ממזרות.

בפועל הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח, אבן העזר יב) כתב שיש להתיר את לקראים לבוא בקהל מהטעם שקידושיהן אינם נחשבים לקידושין. אולם הרב שרמן (תחומין יט עמוד 192-200) אוסר את הקראים לבא בקהל.

סיכום: בסוגייתנו אוסרים את הכותים לבא בקהל, ודנו הפוסקים האם בימינו יש לאסור גם את הקראים מאותם טעמים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר