English | Francais

Search


שנת תשע"ו | שבת פרשת בהר

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: רפואה והלכה - יום הכיפורים



וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם [ויקרא כה ט]

מתוך: א. שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, מהדורה חדשה תשס"ו, כרך ג, ערך יום הכפורים, טורים 733 – 799

חולה ביום-כיפורים: הגדרות וכללים

חולה שיש בו סכנה: החיוב לאכול - חולה שיש סכנה אם יצום, מחוייב לאכול או לשתות ביום-הכיפורים. יש הסבורים, שמצוות האכילה של חולה ביום-הכיפורים היא מדין 'וחי בהם' ומדין 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' [1].

הגדרות חולה לחיוב אכילה - חז"ל והפוסקים נתנו הגדרות שונות לחולה שיש בו סכנה לעניין חיובו באכילה או בשתיה ביום-הכיפורים:

·      החיוב לאכול איננו רק אם הרופא אומר שחיי החולה יהיו בסכנה ממשית אם לא יאכל, אלא אפילו אם אומר הרופא שיכבד חוליו, נותנים לו לאכול [2].

·     הוא-הדין אם הרופא אומר שתחול נסיגה בהחלמתו של החולה אם לא יאכל [3].

·     חולה המוטל במיטה, ואינו יכול לרדת ממנה, והוא נראה לרוב בני אדם שהוא  מסוכן מחמת חולשתו, וכן אם הוא עצמו חושש שיכבד עליו החולי [4], ואין שם רופא שיכול לחוות דעתו על מצב החולה [5], הרי הוא נחשב כחולה שיש בו סכנה; ויש מי שכתב, שאפילו חולה שנפל למשכבו שלושה ימים, אין מאכילים אותו ביום הכיפורים ללא אומדן [6]. אבל כשברור שהוא חולה שאין בו סכנה, אף ששוכב במיטה, אין להאכילו כלל, אפילו פחות מכדי שיעור [7]. ויש מי שמשמע ממנו, שמותר להאכיל פחות מכשיעור אף לחולה שאין בו סכנה [8].

·     כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, הרי הוא מסוכן אם לא יאכל ממנו, ומאכילים אותו ביום-הכיפורים [9]. ומכל מקום מאכילים אותו רק עד שתתיישב דעתו, אבל לאחר שנתיישבה דעתו אין לו לאכול שאר היום [10]. ואם לא השתנו פניו, אין מאכילים אותו, אפילו אם אומר שצריך לאכול [11]. ומכל מקום האדם עצמו יודע מרת נפשו, ומותר לו ליקח לעצמו מאכל אם חש שהוא מסוכן, אלא שאין אחרים מאכילים אותו במצב כזה [12]. ואף שאסור לאחר להאכילו, מכל מקום מותר לו לומר לחולה שהוא עצמו יכול ליקח לעצמו אוכל [13].

·      אדם שהחוויר מחמת הצום, ונראה לרוב בני האדם שהוא צריך לאכול, מאכילים אותו אפילו אם לא הריח שום מאכל [14]. וכן מי  שחשכו עיניו ומרגיש שהוא עומד להתעלף, מאכילים אותו ביום הכיפורים [15].

·     יש מצבים, כגון חום גבוה, שהם כשלעצמם אינם בגדר של סכנה, אבל מניעת מאכלים או משקים מהחולה עלולים לסכן את חייו. במקרים אלו מותר לחולה לאכול או לשתות ביום-הכיפורים פחות-פחות מכשיעור; וכן מותר לפעמים לבריאים לאכול או לשתות ביום-כיפורים, כשיש חשש סביר שמניעת המאכל ממנו תחשוף אותו לרגישות למחלה שיש בה סכנה [16].

·      כמו כן יש מצבים שמותר לבריא לאכול או לשתות פחות מכשיעור, והיינו במצבים שהצום עלול לגרום לפיקוח נפש לזולת. כגון אחות העובדת ביחידה לטיפול נמרץ פגים, וחוששת שבגלל הלחץ הפיסי והנפשי בטיפול בפגים במצב קשה עלול הצום להפחית את עירנותה בעבודה, ובכך עלול להיגרם פיקוח נפש לפגים; או אחות אחראית-מחלקה הסובלת מסוכרת נעורים ללא צורך באינסולין, שבגלל זה כשלעצמו יכולה לצום, אבל הלחץ הנוסף של העבודה והאחריות המוטלת עליה עלולים להחמיר את מצבה; או מנתח שצריך לבצע ניתוח דחוף, קשה וממושך ביום-הכיפורים והוא חושש שבגלל הצום עלולה עירנותו להיפגע [17].

·      בכל מקרה שהרופאים קובעים שמדובר במצב של סכנה או ספק סכנה, וכן בכל החולים המוגדרים כחולים שיש בהם סכנה לעניין חילול שבת עבורם.

גדרי החיוב באכילה - אין בזה שום מידת חסידות לחולה שיש בו סכנה להחמיר על עצמו ולהתענות, ואינו אלא שופך דמים [18], וחולה שצריך לאכול ואינו אוכל, הרי הוא מתחייב בנפשו [19], ויש בזה משום מצווה הבאה בעבירה [20]. אמנם מובא בפוסקים על בודדים מגדולי ישראל שצמו או ביקשו לצום אפילו במצב של סכנה [21]. יש שכתבו, שאין ראוי ללמוד מזה אפילו מידת חסידות [22], ויש מי שכתב, שבמקום חשש סכנה מותר לאדם להחמיר על עצמו ולצום ביום הכיפורים, ובפרט אם הוא אדם חשוב [23].

אם הרופאים אומרים שאם החולה לא יאכל וודאי ימות, ואם יאכל שמא יחיה, מאכילים אותו; ואם הוא מסוכן ביותר וקרוב למיתה, והוא רוצה להחמיר על עצמו, יש מי שכתב, שהדבר מותר [24].

כפיה לאכול - חולה שיש בו סכנה, שמתעקש ואינו רוצה לאכול ביום-הכיפורים, כופים אותו, ומאכילים אותו בעל כורחו [25].

כפרה - חולה שאכל ביום הכיפורים על פי הוראת רופא, אינו צריך כפרה כלל לאחר מכן [26].

חולה שנאנס לאכול ביום-הכיפורים בגלל מחלתו, אין אכילתו מעכבת את הכפרה, ויום-הכיפורים מכפר עליו [27].

בתיאבון - חולה שאוכל ביום-הכיפורים מותר לומר לו 'בתיאבון' [28].

החיוב על הרבנים - מצווה על גדולי ישראל וחכמיו להיות נוכחים בשעת האכלתו של החולה שיש בו סכנה, פן יפשעו אנשים אחרים בנפשו, בחושבם שאינו צריך לאכול [29], וחובה על הרבנים להסביר לחולה זה, שלא יחמיר על עצמו בדבר זה [30]. וכן מצווה על רבנים לנסוע לחולים בערב יום-כיפורים כדי לשכנעם לאכול, אם ידוע להם שהם מסרבים לעשות כן [31].

דינים אלו חייב כל מורה הוראה שיהיו שגורים בפיו, שאם מעשה בא לידו, לא  יצטרך לעיין הרבה בספרים, ועליו להזדקק לשאלות אלו מיד, ולדחות כל שאר עניינים מפניהן, שפעמים מתוך שהייה כל שהיא, נפש הוא חובל. לא היה הדין ברור בעיני הנשאל, וצריך הוא לעיין בספרים, וחכם אחר עומד אצלו, והוא יודע שמותר להאכיל החולה, אין לו להמתין עד שיתיישב המורה בדעתו, אלא ישיב לשואל מיד, שאין חולקים כבוד לרב במקום פיקוח נפש [32].

חיוב הרופא - חולה הזקוק לעזרה רפואית, והוא נמצא במקום שאין בו מנין, ויכול לנסוע לבית חולים, או יכול להזעיק רופא לביתו, אלא שהרופא לא יוכל להתפלל במנין, אין חיוב על הרופא להיענות לבקשת החולה, וצריך החולה לנסוע לבית החולים [33].

חולה בבית חולים - חולה שיכול להשתחרר מבית החולים בערב יום-הכיפורים, אך אם יעזוב את בית החולים יחסר עשירי למנין, מידת חסידות שיישאר בבית החולים, כדי לזכות את האחרים במנין [34].

 

ניתוח לא-דחוף - חולה הזקוק לניתוח לא-דחוף מיד לאחר יום-הכיפורים, כגון תיקון בקע, הוצאת ירוד או ניתוח פלסטי, ועקב כך יצטרך לאכול ביום-הכיפורים, יש לדחות את הניתוח, כדי שיוכל לצום. אבל אם הוא כבר ממתין זמן רב לניתוח, ודחייתו יגרום לעיכוב ממושך, והוא יסבול כאבים ויסורים, מותר לו להסכים לניתוח מיד אחר היום-הכיפורים, אף אם עקב כך יצטרך לאכול ביום-הכיפורים [35].

דיני אכילה ושתיה לחולה ביום-כיפורים

כמות או איכות - יש מי שסבור, שאיסורי אכילה נמדדים בכמות ולא באיכות, שכן אין חייבים על ריבוי ההנאה, אלא על ריבוי השיעור. על כן מותר לחולה ביום-הכיפורים לאכול בשר שמן כמו לחם יבש, ובלבד שיקפיד על השיעורים [36]. אכן, יש מי שכתב, שאין חיוב לחולה להשתדל לחשב את מספר הקלוריות שבאוכל, ובכך לחסוך מספר אכילות, אבל אם הוא רוצה בכך, תבוא עליו ברכה [37]; ולעומתם יש מי שכתב, שריבוי הנאה גורם שחתיכת האיסור נחשב כאיסור חמור יותר, ולכן חולה אסור לאכול בריבוי הנאה, שעל זה אין הוא אנוס [38]. ולפיכך, יש מי שכתבו, שכדאי לחולה שצריך לאכול ביום-הכיפורים לאכול אוכל עשיר בקלוריות, ואז יתכן שיוכל להסתפק בפחות מכשיעור, או שיצטרך לאכול פחות פעמים ביום [39].

שתיית מים - במצבים שהחולה צריך לשתות - יש מי שכתב, שעדיף שישתה מים [40]; ויש מי שכתב, שאין צורך להקפיד דווקא שישתה מים, אלא מותר לו לשתות כל משקה [41].

הנאת גרונו / הנאת מעיו - יש הסבורים, שאיסור אכילה ביום-הכיפורים גם הוא תלוי בהנאת גרונו, כמו בשאר איסורים [42]. ולשיטה זו יש מי שכתב, שאין הכוונה שמיד כשהחיך התחיל ליהנות כבר עבר על האיסור, אף אם מיד פלט אותו, אלא שגם לשיטה זו צריך שייגמר כל מה שהגרון יכול ליהנות, עד שיגיע ממש אל בית הבליעה במקום שלא יכול להחזירו, ואז אף אם הקיא לפני שהגיע המאכל אל המעים, נחשב כאכילת איסור [43]; יש הסבורים, שצריך הנאת גרונו והנאת מעיו ביחד [44]; ויש הסבורים, שביום הכיפורים הנאת מעיו היא הקובעת [45]. ולשיטה זו יש מי שכתב, שהאיסור הוא דווקא אם אכל דרך גרונו, אלא שהיה זה שלא כדרך הנאה, אבל אם אין כלל הנאת גרונו רק הנאת מעיו, אין איסור כלל [46], ויש מי שכתב, שהאיסור חל גם כשיש הנאת מעיו בלבד, ללא הנאת גרונו [47].

אכילה שלא דרך הפה - לדעת רוב הפוסקים, הכנסת מזון לגופו של חולה שלא בדרך אכילה, ושלא דרך פיו, אינה נקראת אכילה, ואין בה איסור ביום-הכיפורים.

לפיכך, אם מכניסים מאכלים או משקים בחוקן לתוך המעיים, או אם זה חולה שיש לו פתח בקיבה (גסטרוסטומיה), שדרכו מאכילים אותו, או שמאכילים את החולה דרך צינור (זונדה) ישר לקיבה, או שנותנים לו זריקות, מותר להאכילם ביום הכיפורים בדרך זו [48].

יש מי שכתב, שאם אפשר רצוי שיאכילוהו בפחות מכשיעור, גם כשמאכילים את  החולה שלא דרך הפה, ואם לאו יאכילוהו כמנהגם [49]; ויש מי שכתב, שלא צריך לשהות כדי אכילת פרס בהאכלה שלא דרך הפה [50]. ודין זה נכון גם בחולה שאין בו סכנה [51].

דרכי אכילה של חולה שאין בו סכנה - יש מי שכתב, שחולה שאין בו סכנה אסור לאכול אפילו מאכלים שאינם ראויים לאכילה, או לשתות משקים שאינם ראויים לשתיה [52]. ומכל מקום גם לשיטה זו, צריך שיעבור האוכל או המשקה דרך הגרון, אבל כל שלא עבר כלל דרך הגרון, אין כלל איסור [53]; ויש מי שכתב, שחולה שאין בו סכנה, שאוכל מאכלים שלא כדרך הנאתן - מותר [54]. יש מי שמשמע ממנו שחולה שאין בו סכנה יכול לאכול פחות מכשיעור ביום-הכיפורים [55], אך רבים חולקים עליו וסבורים שאין להתיר חצי שיעור שאיסורו מן התורה לחולה שאין בו סכנה, ולא נאמר שיעור זה אלא לחולה שיש בו סכנה [56].

פחות-פחות מכשיעור - רוב הפוסקים סבורים, שחולה שיש בו סכנה, אשר אוכל או שותה ביום-הכיפורים, צריך לאכול פחות-פחות מכשיעור, אם אין בכך סכנה עבורו [57]. ולשיטה זו יש להכין מערב יום-הכיפורים מאכלים ומשקים מדודים בפחות מכשיעור, כך שביום-הכיפורים יאכל וישתה כמויות אלו בהפרשים של יותר מכדי אכילת פרס. ואם שכחו לעשות כן, מותר לשקול ולמדוד אותם ביום-הכיפורים.

לעומתם, יש הסבורים, שדין פחות-פחות מכשיעור נאמר דווקא במעוברת שצריכה לאכול ביום-הכיפורים, אבל חולה שיש בו סכנה אוכל כדרכו כל הצריך לחיזוק גופו, ואף דברים שאינו זקוק להוציאו מסכנתו, ולא צריך להקפיד על פחות מכשיעור, ולא צריך להמתין כדי אכילת פרס בין אכילה לאכילה [58].

אכן, רוב פוסקי זמנינו הכריעו, שגם חולה שיש בו סכנה צריך להקפיד על אכילה ושתיה בפחות מכשיעור, וביותר מכדי אכילת פרס [59]. ומכל מקום לכל הדעות מאכילים את החולה את עצם המאכל שנצרך לו על פי דעת הרופא, ודווקא במעוברת שנשתנו פניה, תוחבים לה לפיה כמה טיפות של רוטב, ואם לא נתיישבה דעתה, נותנים לה רוטב פחות מכשיעור, ורק אם גם בזה לא נתיישבה דעתה, נותנים לה מהמאכל עצמו [60].

אכילת פרס - אף ביום-הכיפורים, ששיעור אכילתו הוא לא בכזית אלא בככותבת, מכל מקום שהיית אכילתו היא בכדי אכילת פרס, ואם שהה מתחילת אכילתו ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס אינו חייב [61].

דינים כלליים לחולה ביום-הכיפורים

נוסח לפני אכילה - חולה שצריך לאכול או לשתות ביום-הכיפורים, טוב שיאמר לפני האכילה או השתיה הראשונה נוסח זה:

"הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות  אכילה ושתיה ביום-הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך 'ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה' [62], ובזכות קיום מצווה זו, תחתום אותי, ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלימה, ואזכה ביום-הכיפורים הבא לקיים שוב 'ועניתם את נפשותיכם', כן יהי רצון, אמן" [63].

לאכול בצינעה - חולה שצריך לאכול ביום-הכיפורים או בשאר תעניות, אסור לו להתראות בפני המתענים כשבע, כדי שלא יצטערו [64].

מי נחשב כמתענה - חולה שאוכל פחות מכשיעור, וביותר מכדי אכילת פרס, עדיין נחשב כמתענה [65].

נטילת ידיים - חולה שצריך לאכול לחם ביום-הכיפורים, צריך ליטול ידיים עד פרק הזרוע, ואין בזה איסור רחיצה [66].

ברכות שלפניהם ושלאחריהם - חולה שאוכל ביום הכיפורים - יש אומרים, שחייב לברך כל הברכות הצריכות לפניהם ולאחריהם [67]; אבל אם אוכל פחות מכשיעור, ומפסיק בין אכילה לאכילה בשיעור אכילת פרס, אין זה נחשב היסח דעת, ואין צריך לברך בכל פעם ברכה שלפניה [68], ויש מי שנסתפק בדין זה [69]; וכן לא יברך ברכה אחרונה אחרי כל אכילה [70]; ויש אומרים, שלא מברך כלל, לא לפני האוכל ולא לאחריו [71].

'יעלה ויבוא' ו'רצה והחליצנו' בברכת המזון - חולה שיש בו סכנה, שאכל ביום-הכיפורים - יש אומרים, שצריך לומר בברכת המזון 'יעלה ויבוא' וכו', 'ביום הכיפורים הזה' [72], ואם חל בשבת אומר גם רצה והחליצנו [73], ואם שכח אין צריך לחזור [74]. ובברכה מעין שלוש יוסיף ויאמר 'וזכרנו ביום-הכיפורים הזה' [75]; ויש אומרים, שלא יאמר יעלה ויבוא בברכת המזון [76]; ויש מי שכתב, שאם יש טורח לחולה, רשאי להקל ולא לומר 'יעלה ויבוא', או 'רצה והחליצנו' [77]. ולעניין קטנים שאוכלים ביום-הכיפורים - יש אומרים, שיגידו 'יעלה ויבוא' [78]; ויש מי שסבור, שאף לשיטות המחייבים לומר 'יעלה ויבוא', נהגו שלא להרגיל ילדים האוכלים ביום הכיפורים לומר יעלה ויבוא [79].

קידוש - חולה שאוכל ביום-הכיפורים, לא יקדש - לא על היין, ולא על הלחם, מחשש לברכה לבטלה [80].

יש מי שכתב, שאם חל יום-הכיפורים בחול לא יקדש, אבל אם חל בשבת, הרי הוא חייב בקידוש [81]. ולשיטה זו יש מי שכתב, שיקדש על הלחם, ולא על היין, אם אין לו הכרח מחמת מחלתו לשתות יין [82]. ועוד יש מי שכתב לשיטה זו, שלא צריך שיעור רביעית יין בבת אחת, אם הוא חולה ולא יכול לשתות כל השיעור [83]; ויש הסבורים, שגם אם חל יום-הכיפורים בשבת לא יקדש [84].

לחם משנה - יש הסבורים, שאין צריך לחם משנה ביום-הכיפורים [85], ומכל מקום אם יש לו שתי ככרות לחם, נכון לבצוע עליהם [86]; ויש מי שכתבו, שגם ביום-הכיפורים צריך לבצוע על לחם משנה אם הוא חולה שחייב לאכול [87].

זימון - שלושה חולים שצריכים לאכול ביום-הכיפורים, ייזהרו לכתחילה שלא לאכול יחד, כדי שלא יתחייבו בזימון [88]. ואם אכלו יחד, עדיף שלא יזמנו [89].

הליכה לבית הכנסת - מי שהוא חלש ומתקשה לצום, עדיף שישכב בביתו, ויתפלל ביחידות, וימשיך בצום, מאשר שילך לבית הכנסת ויפסיק הצום [90], ואפילו כדי להימנע פעם אחת בלבד משתיה פחות מכשיעור, עדיף שישכב בבית, ולא יתפלל בציבור [91].

שליח ציבור וקורא בתורה - חולה שאינו צם ביום-הכיפורים - יש מי שכתב, שלא יכול לעבור לפני התיבה, ולא לקרוא בתורה, אבל פיוטים וסליחות יכול לומר [92]; ויש מי שכתבו, שיכול להיות שליח ציבור, ובפרט אם אוכל פחות מכשיעור [93].

עליה לתורה - חולה שיש בו סכנה, שאכל ביום-הכיפורים, אפילו אכילה כדרכו, יכול לעלות לתורה בשחרית [94]. ומכל מקום יש מי שכתבו, שאין לקרוא לחולה שאכל לפרשיות האחרונות שבקריאת הבוקר, מכיוון שקוראים בהם פסוק 'תענו את נפשותיכם', ומאותו הטעם לא יקראוהו למפטיר [95].

ולעניין מנחה - יש מי שכתב, שאין ראוי לעלות לתורה לכתחילה [96]. ולשיטה זו יש מי שכתב, שמכל מקום ביום-הכיפורים שחל להיות בשבת יכולים להעלות לתורה במנחה גם חולה שאינו צם [97]. ועוד יש מי שכתב, שאם קראוהו לעלות לתורה, וכן אם רגיל לעלות לתורה בכל שנה, ועקב מחלתו נאלץ לאכול בשנה אחת, יכולים לקרוא לו לתורה מפני הבושה [98]; ויש הסבורים, שבכל מקרה מותר לעלות לתורה גם במנחה [99]. ואף לשיטת המתירים להעלות לתורה מי שאנוס שלא לצום במנחה, מכל מקום לא יעלה למפטיר [100].

אם אכל רק פחות מכשיעור, לכל הדעות יכול לעלות לתורה בכל הקריאות [101].

'יזכור' - חולה שנמצא בביתו או בבית חולים ללא מנין, יכול לומר תפילת 'יזכור' ביחידות, כי אין דבר שבקדושה שצריכים לו מנין [102].

תרופות - מותר גם לחולה שאין בו סכנה לבלוע תרופות שטעמם מר [103], אבל אסור לו לשתות מים, ואפילו מים מזוקקים שאין להם טעם רגיל של מים [104], כדי להקל על הבליעה, אלא אם כן הוא חולה שיש בו סכנה, או שעלול לבוא למחלה אחרת שהיא מסוכנת, ויש בכוח הכדור למנוע את התפתחות המחלה המסוכנת, שאז מותר לו לבלוע אפילו עם מים כדרכו [105]. במקרה כזה יש מי שנטה לומר שחייב לברך ברכת 'שהכל' על המים [106].

כדי לצאת כל הדעות רצוי לעטוף את הכדורים בנייר דק, ולבולעם כשהם עטופים [107]. ויש מי שכתבו, שאם אינו יכול לבלוע התרופה ללא מים, יפגום את טעם המים על ידי מעט סבון, או אפילו על ידי המסת הכדור המר בתוך המים, ואין צורך לפגום את המים עד כדי בחילה, אלא די בפגימה מעטה שירגיש טעם המרירות [108]. יש שהציעו הוספת חומרים שונים הפוגמים את המים, כגון חינין, עשבי מרפא מרים, אפר, סבון [109]. מכל מקום יש מי שכתב, שעדיף להמיס את התרופה במים, שבזה נפגמו המים וגם הפכו להיות חלק מהתרופה, מאשר בליעת התרופה לחוד עם מים פגומים על ידי חומרים אחרים [110]. ועוד יש מי שכתב, שאם אינו יכול לבלוע התרופה ללא מים, עדיף שישתמשו במים חמים, שאין בהם הנאת גרונו, ואין בהם משום יישוב הדעת [111].

מי שהוא כעת בריא, אבל אם לא יקח כדור, הרי הוא עלול להגיע למחלה שאין בה סכנה, כגון אדם שסובל ממיגרנה, מותר לו לבלוע כדור ללא מים, כדי למנוע את ההתקף [112]. וכן מותר לשים פתילה לצורך השקטת כאב ראש הבא מחמת התענית, ויכניס הפתילה בדרך שינוי [113]. וכן אדם בריא, שצריך לשמש חולה שמחלתו מדבקת, וכדי שלא ידבק ממנו הוא צריך לרפואה מונעת, מותר לקחת תרופה כזו [114].

חולה, אף שאין בו סכנה, החש בגרונו, והוא צריך לגרגר תרופה מרה המעורבת במים, מותר לו לעשות כן, ובלבד שייזהר לא לבלוע מן המים [115]. וכן מי שיש לו פצע על הלשון, וצריך לשים טיפות להרגעת הכאב - מותר, בתנאי שיזהר שלא יבלע כלל [116].

מקורות והערות

[1] נזירות שמשון או"ח סי' תריח; הגה' מהרש"ם יומא דפ"ה. וראה בשמירת שבת כהלכתה פל"ט ס"א; תורת היולדת, פנ"ב הע' כח; [2] טושו"ע או"ח תריח א, ובמ"ב שם סק"ב; [3] שבת שבתון סקי"ב; [4] רמ"א או"ח תריח ו; ערוה"ש או"ח תריח יב; [5] ערוה"ש או"ח תריח א; [6] שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ריד; [7] משל"מ יסודי התורה פ"ה ד"ה ודע שעדיין; פר"ח או"ח סי' תסו ס"א; מנ"ח מ' שיג סק"ה; [8] ראה מנ"ח שם, בדעת ס' החינוך, וכתב שם, שהיא דעת יחיד; [9] טושו"ע או"ח תריז ג; [10] מ"ב שם סק"ז; [11] מג"א סי' תריז סק"א; חיי אדם קמה כח; מ"ב סי' תריז סק"ו; [12] שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' פב; [13] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שבת שבתון סקס"א; [14] שבת שבתון סק"ס; [15] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קכא; הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שבת שבתון סקס"ג. והוא מדין מי שאחזו בולמוס - יומא פג ב; טושו"ע או"ח תריח ט; [16] שמירת שבת כהלכתה פל"ט ס"ז; [17] שבת שבתון סעיפים כז-כח; [18] רמב"ן מלחמות סנהדרין עד ב, ובתורת האדם שער הסכנה; ר"ן יומא פג ב; מאירי חיבור התשובה עמ' תעא; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תמד; שו"ת יביע אומר ח"ד חחו"מ סי' ו אות ד, וח"ו חיו"ד סי' יג, ויחוה דעת ח"א סי' סא; [19] מ"ב סי' תריח סק"ה. וראה בשמירת שבת כהלכתה פל"ט הע' ד; [20] שו"ת מהרי"א אסאד חאו"ח סי' קס; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רס; [21] ראה לדוגמא העובדה של הריב"א, שהביא הרקנטי בסי' קסו, שהרופאים אמרו לו שאם לא יאכל ביום-הכיפורים וודאי ימות, ואם יאכל שמא יחיה, והוא לא רצה לאכול ונפטר; על אביו של  האדמו"ר מסוכטשוב, בעל אבני נזר, במאמרו של הרב ש.ב. ורנר, בשבילי הרפואה, א, תשל"ט, עמ' נח ואילך, במכתב שציטט בעמ' ס; מכתבו של האדמו"ר ר' יהושע מבעלז למחותנו האדמו"ר בעל צמח צדיק מוויז'ניץ, הובא בס' שבת שבתון סקקט"ז; [22] שו"ת הרדב"ז שם; [23] שו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' שנא. וראה בצפנת פענח יסודי התורה ה ו, שכתב לחלק בין מצב שהצום מזיק לחולה, לבין מצב שהוא חולה, וצריך לרפאות עצמו על ידי אכילה ביום-הכיפורים; [24] מטה אפרים תריח ז; [25] הרב ש.ב. ורנר, בשבילי הרפואה, א, תשל"ט, עמ' נח ואילך, באות ג; [26] שו"ת בנין ציון החדשות סי' כה; מ"ב סי' תריח סק"ה; [27] לבושי שרד סי' תרד סע' טו; [28] שבת שבתון סע' קכא, על פי קובץ הערות סי' תלא; [29] דעת תורה סי' שכח סי"ב; [30] הגרא"י אונטרמן, שנה בשנה, תשכ"ג, עמ' 139 ואילך; [31] ס' שבת שבתון, פתיחה אות א; [32] מטה אפרים תריח טז; [33] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שבת שבתון, פתיחה, אות יב; [34] הגרי"ש אלישיב, שם אות יג; [35] ס' שבת שבתון סע' ב, ובהערות שם; [36] אור שמח מאכלות אסורות יד יד; שו"ת מחנה חיים ח"ג סי' מה; [37] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות כו; [38] הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאו"ח סי' תריב סק"ו; שבת שבתון, פתיחה, אות ו; [39] שו"ת עמודי אור סי' ל אות ט, וסי' לד; [40] נפש חיה, תריח יז, על פי שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפב; [41] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' תריב סק"א. וראה שו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סי' לא; [42] אמרי בינה יומא עט ב; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכד; אור שמח שביתת עשור ב ד; שו"ת מחזה אברהם חאו"ח סי' קכט; אחיעזר ח"ג סי' סא, וחאו"ח סי' לא; שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' פח; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' סח; [43] שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא אות יז; [44] אגלי טל, מלאכת טוחן סקס"ב אות ב; [45] שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קכז; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קיז; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' א; שו"ת בית יצחק חיו"ד סי' פח; מנ"ח מ' שיג; [46] אחיעזר, שם; [47] עמוד הימיני סי' מג; [48] אחיעזר ח"ג סי' סא; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכג-קכד; שו"ת מחזה אברהם ח"א סי' קכט; שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' פח; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קכא; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' סח; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"א; שמירת שבת כהלכתה פל"ט סכ"ט; [49] שו"ת מהרש"ם שם; [50] שו"ת יד שלום סי' נא; [51] שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"א; [52] שו"ת שאגת אריה סי' עה-עו. אמנם הוא פטור עליהם, אבל בגלל שאחשביה לרפואה, יש איסור גם באכילה שלא כדרכה; [53] אחיעזר ח"ג סי' סא; [54] שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קיא; [55] ס' החינוך מ' שיג, על פי המנ"ח שם סק"ה; [56] מנ"ח שם; משל"מ יסודי התורה ה ח; [57] רמב"ן תורת האדם שער הסכנה; רא"ש יומא פ"ח סי' יג; ר"ן יומא פ"ח; מ"מ שביתת העשור ב ח; המחבר בשו"ע או"ח תריח ז; [58] הגר"ח מבריסק, הובאו דבריו על ידי בנו הגרי"ז הלוי, בפ"ב מהל' שביתת העשור. והסביר הגרי"ז את שיטת אביו הגר"ח על פי המ"מ שבת ב יד, שמותר לחלל שבת עבור חולה שיש בו סכנה בכל צרכיו, ואפילו אין במניעת הדבר ההוא משום סכנה, וכן כתב במג"א סי' שכח סק"ד, ואם כן חולה שיש בו סכנה וצריך לאכול ביום-הכיפורים, הרי האכילה היא מכלל צרכיו, ואיך ניתן לו פחות מכשיעור, והבדיל בין מעוברת שעדיין איננה חולה, אלא שאם לא תאכל תבוא לידי סכנה, שאז יש להאכילה פחות מכשיעור, לבין חולה שיש בו סכנה, שהוא כבר מסוכן, ולכן יש להאכילו כל צרכו, והוכיח כן גם מהמנ"ח מ' שיג; העמק שאלה, פר' ברכה, שאילתא קסז סקי"ז, והעיד שם, שגם הגר"ח מוואלוז'ין הורה כן למעשה. טעמו - הרי"ף והרמב"ם לא כתבו דין זה ביחס לחולה שיש בו סכנה, והדין בכריתות נאמר דווקא במעוברת, וראה עוד בהעמק שאלה שאילתא לח אות ה; אור שמח מאכלות אסורות יד יד; [59] ערוה"ש או"ח תריח טו; הרב מ. שטינברג, מוריה, קעג-קעד, אדר תשמ"ו, עמ' לו ואילך; יחוה דעת ח"ו סי' לט - שהבדילו בין שבת לבין יום-הכיפורים, על פי הסתירה שבין המ"מ שבת ב יד, והמ"מ שביתת העשור ב יד; או בין צרכים שיש בהם תועלת לחולה, לבין אכילה בפחות מכשיעור, עיי"ש; [60] רמב"ן, תורת האדם, שער הסכנה; רא"ש יומא פ"ח סי' יג; מ"ב סי' תריז סק"ד; [61] תוספתא יומא ד ד; רמב"ם שביתת עשור ב ד; טושו"ע או"ח תריח ז. וראה כריתות יב ב; [62] ויקרא יח ה; [63] הועתק ממחזור עתיק - ראה תורת היולדת, פנ"ב ס"י; [64] ב"ק צב ב. וראה בטושו"ע או"ח תקעד ג; [65] שו"ת ריב"ש סי' רפז, ושם, בשם הרא"ה; מג"א סי' תקסח סק"ב; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה פל"ט הע' קטו; [66] שו"ת ישכיל עבדי ח"ח חאו"ח סי' כ אות לה; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה פל"ט סל"א, והע' קא שם; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קלט; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' יז אות ו; [67] ב"י או"ח סי' תריח, בשם הגהות מיימוניות; שעה"צ סי' רד סק"מ; קיצושו"ע קלג יח; שערי הלכה ומנהג ח"ב סי' רנב; [68] שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' מה; [69] האדר"ת, הובאו דבריו במקראי קודש, ימים נוראים, סי' נח; [70] שמירת שבת כהלכתה פל"ט סכ"א; תורת היולדת פנ"ב סי"ד, ובהע' לד שם; [71] שיטמ"ק ברכות מה א; [72] טור או"ח תריח, בשם הרא"ש; ב"י או"ח סי' תריח, בשם הגהות מיימוניות; שו"ע או"ח תריח י; מ"ב שם סקכ"ט; [73] מג"א שם סקי"א; שו"ע הרב שם יח; מ"ב שם; [74] חיי אדם קמה לב; פרמ"ג סי' תריח בא"א סק"י; מ"ב סי' תריח סקכ"ט; [75] שמירת שבת כהלכתה פל"ט סל"א, ובשם הגרש"ז אויערבאך, שם הע' קו; [76] שבלי הלקט השלם סי' רסז, וסי' שיב; תניא רבתי סי' פ, בשם ר' אביגדור כץ; ט"ז או"ח סי' תריח סק"י; [77] מטה אפרים תריח יז; [78] מטה אפרים סי' תריח; מ"ב שם סקכ"ח; [79] ראה בס' 'ועלהו לא יבול', עמ' סז, בדעת הגרש"ז אויערבאך; [80] מג"א סי' תריח סק"י; מטה אפרים תריח יז; מ"ב שם סקכ"ט; שמירת שבת כהלכתה פל"ט סל"א; [81] הגרעק"א, בהגהותיו על המג"א שם; תו"ש מילואים לכרך יד, אות יז, הע' ב; [82] הרב ש.ב. ורנר, בשבילי הרפואה, א, תשל"ט, עמ' נח ואילך; [83] שו"ת ישכיל עבדי ח"ח חאו"ח סי' כ אות לד; [84] אור שמח עבודת יוה"כ ד א; חיי אדם קמה לב; שו"ע הרב תריח יח; שעה"צ סי' תריח סקכ"ב; שו"ת ישכיל עבדי שם; שו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' קנה; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"א סי' נט; שמירת שבת כהלכתה פל"ט סל"א; [85] מג"א סי' תריח סק"י; חיי אדם קמה לב; [86] מטה אפרים סי' תריח בקצה המטה סקט"ז; סידור בית יעקב, הל' יוהכ"פ, שער העין, שער העליון; [87] כנה"ג או"ח סי' תריח בהגה"ט; מור וקציעה או"ח סי' תריח; [88] כף החיים סי' קצו סק"ט; שמירת שבת כהלכתה פל"ט סל"א; שבת שבתון סע' קלה; [89] כף החיים שם; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה, שם, הע' קה; [90] שו"ת חת"ס ח"ו סי' כג; [91] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה פל"ט הע' צד; [92] עשה לך רב ח"ו סי' נב; [93] פסקי תשובה סי' קב, בהערה; שבת שבתון סקקל"ג; [94] שו"ת רעק"א סי' כד, ובמפתחות; שד"ח מע' יוה"כ סי' ב אות ז; [95] שו"ת לב חיים ח"ג סי' קלב; אלף המגן סי' תריט סקנ"ג; [96] שו"ת רעק"א שם; [97] מרחשת ח"א סי' יד אות ג. וכן משמע בשיטת רעק"א שם; [98] שו"ת מים חיים שם; [99] סידור יעב"ץ, דיני מנחה של יוה"כ, אות ג; שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קנז; [100] מרחשת ח"א סי' יד אות ב; [101] ס' מרחשת שם; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה פל"ט הע' קטו; [102] ס' שבת שבתון סע' נז; [103] שד"ח מערכת יוהכ"פ סי' ג אות ח; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קיא; פת"ש יו"ד סי' קנה סק"ו; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ד ח"א סי' נה; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' צא; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ב; שמירת שבת כהלכתה פל"ט ס"ח. וראה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' צז, שהתיר מה שמותר בשבת משום רפואה; [104] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' תריב הע' 8; [105] שו"ת אגרות משה שם; [106] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' שבת שבתון, פתיחה, אות יא. ולכאורה יש לומר, שאינו חייב לברך על שתיית המים, שכן נפסק בשו"ע או"ח רד ז, ובמ"ב שם סקמ"ב, שדווקא אם כוונתו גם להרוות צמאונו, חייב לברך, אבל ביום-הכיפורים בוודאי אין כוונתו להרוות צמאונו, וי"ל; [107] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה שם; [108] הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בנשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' תריב סק"ב; שבת שבתון סקפ"ה; [109] ראה ס' שבת שבתון, פתיחה, אות י; [110] שבת שבתון סקפ"ד; [111] שו"ת מים חיים (הלוי) סי' מו; [112] הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאו"ח סי' תריב סק"ז; [113] שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' פג; [114] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' צא; [115] שו"ת דובב מישרים ח"א סי' קכד אות ג; שמירת שבת כהלכתה פל"ט ס"ט; [116] שו"ת דובב מישרים ח"א סי' קכג.

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

רפואה שלימה

 לאורית בת מרים

בתוך שאר חולי ישראל

***

לע"נ

ר' אליהו כרמל ז"ל

נלב"ע

ח' באייר תשע"ו

 

לע"נ  

יחזקאל צדיק ז"ל,

 נלב"ע י"א באייר תשע"ו

 

מש' ארץ חמדה' אבלה

 על מותו של חברנו האהוב

 הרב ראובן אברמן זצ"ל,

 חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

איש תורת אמת שגורה בפיו,

 מחנך דגול

 ואיש המעלה מכל הבחינות.

לע"נ  

מרת סוזי (שרה)

ונגרובסקי ע''ה

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

 

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה

וחנה בת יעיש ושמחה

סבג ז"ל

 

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

 

 

לע"נ

הנופלים במערכה

על הגנת המולדת הי"ד

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.