English | Francais

Search


שנת תשע"ו | שבת פרשת בהר

שו"ת במראה הבזק: דין תינוק שנימול וטבל שנשאר אצל אמו הגויה



(מתוך ח"ג)

רומא, איטליה                                                                 Rome, Italy

מנחם אב תשנ"ג

שאלה

דין ברור הוא שגר קטן מטבילין אותו ע"ד ביה"ד. כאן המצב הוא כזה היות שלדאבונינו יש הרבה נשואי תערובת, האיש יהודי ואשתו גוי' ונשארת בגויותה. את הולד מלין אותו כשנולד ואח"כ מטבילין אותו. עכשיו מה הדין עם הילדים האלו? ברצוני להעיר שהאבא ברוב המקרים אינו שומר שבת וכו' וכו', וכמובן שהאמא של הילד (הגויה) לא עושה כלום כדי שהקטן יגדל כמו יהודי. יש מקרים שאת הילד כן שולחים לביה"ס יהודי-מסורתי. עכשיו יש עוד בעיה, הילדים האלו גדלים, ואח"כ האבא מבקש שילמדו אותם לבר-מצוה היות וזה מסורת וכו'. מה ואיך כדאי להתנהג?

תשובה

א. קטן שהטבילו אותו בית-דין לשם גירות, אבל בזמן הגירות היה ברור שלא יתחנך לשמירת תורה ומצוות, הוא ספק גר1.

ב. דינו שהולכים בו לחומרא מכל הצדדים וחוששין ליהדותו ולגויותו לחומרא2. לכן אסור ללמדו תורה3 ואסור להרשות לו לגעת ביין שאינו מבושל של יהודי4 (אבל אם נגע, נראה שמותר לשתות ממנו5), ואין ליתן לו לירד לפני התיבה או להוציא אחרים ידי חובה בדברים אחרים6. ומצד שני הוא עצמו חייב לקיים כל התורה כולה מספק7 ומחללין עליו את השבת כישראל8. ואם יגדל ויקדש אשה, הרי היא ספק מקודשת9.

ג.   צריך עיון איך הוא צריך להתנהג בשמירת שבת, שהרי גוי ששבת חייב מיתה10, אבל על הצד שהוא ישראל חייב לשמור שבת. ובשו"ת "בנין ציון" ח"א סי' קכו כתב שעליו לעשות פעולות של יגיעה וטורח בשבת שבזה אינו מחלל שבת, אבל ניצול מאיסור של גוי ששבת, כגון להסיע דברים כבדים ברשות-היחיד.

ד. יש מחלוקת אם חייבים אנחנו לפרנסו וליתן לו צדקה כל ישראל. המחבר פסק כמו רמב"ם שמצוה להחיותו, ורמ"א כתב שיש אומרים, שאין מצוה להחיותו11. וכל זה באשר ליתן לו צדקה כלישראל, אבל לכולי עלמא חייבים להצילו מרעב ומכל סכנה12.

ה. חייבים לאהוב אותו ולהתנהג אליו כיהודי ולדאוג לטובתו בכל הדברים13.

ו.   לאור הנ"ל אין להכינו לבר-מצוה, שהרי הוא לא יכול לעלות לתורה ולקרות מפטיר והפטרה14, אבל חייבים ללמדו המצוות וכל הדינים וההלכות כדי שיוכל לקיימם15.

ז.   הואיל ומצבם ההלכי של הילדים האלה מסובך ביותר, שאסורים בבת ישראל ואסורים בגויה וכו', וכמו שכתבנו באות ה, צריכים להתאמץ למצוא להם תקנה16, ולכן צריכים להודיע לילדים אלה, כאשר יגדלו, שהם הוטבלו בקטנם, וצריך לשכנע אותם להתגייר כדת וכדין עם קבלת מצוות כדבעי17, או למחות בגירותם, וממילא לבטל את הגירות למפרע18. וייתכן שיש להם תקנה אחרת, דהיינו להטביל אותם שוב על דעת בית-דין (בקטנם), ואז יש לומר שאפילו בעלי השיטות המובאות בהערה 1, שפסלו הגירות הראשונה, יודו שהגירות השנייה תתפוס, הואיל וודאי זכות היא לילד זה לצאת מהמצב ההלכי המסובך שנמצא בו19, וצ"ע בזה.

ח. אם הודיעו להם שהם רשאים למחות, והם לא מחו אלא המשיכו להתנהג ביהדותם, שוב אינם יכולים למחות20. ואם לא מחו אלא התעלמו מכל התנהגות יהודית מקובלת - הרי זה עצמו מהוה מחאה, וגירותם מתבטלת21, וזה אחרי שהם יודעים, שהם הוטבלו בקטנם, ושהם רשאים למחות.

 יהי רצון שה' ישלח לעם ישראל במהרה רפואה לכל תחלואיו הרוחניים ונראה בשוב ה' ציון.

---------

1  עיין "מנחת יצחק" (ח"ג סי' צט סעיף ג ו-ד) הכותב דלא הוי יהודי כלל, הואיל ואין זו זכות לילד שיהיה יהודי עבריין, ויותר טוב לו להיות גוי צדיק. וכן משמע ממרן הראי"ה קוק ב"דעת כהן" (סי' קמז וקמח), וכן בשו"ת "מטה לוי" (ח"ב סי' נה), ובשו"ת "זרע יצחק" סי' ב (מובא ב"פסקי דין רבניים" כרך א עמודים 378-379) ובשו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' צא). אבל ב"בית יצחק" לר' יצחק שמעלקיש (בחלק יו"ד ח"ב בהלכות גירות) כתב דהוי זכות, הואיל וסוף סוף נכנס תחת כנפי השכינה, וכן פסק ב"אחיעזר" (ח"ג סי' כח). ולכן נראה שמידי ספק לא יצאנו. וכן פסק בפד"ר הנ"ל דהוי ספק בגירות. וכן משמע מ"דברות משה" (ח"ב סי' סד הערה יא). ועיין עוד ב"אגרות משה" יו"ד ח"א סי' קנח בסופו, ואה"ע ח"ד סי' כו סעיף ג, וי"ל.

2    פירוש המשנה לרמב"ם, ור"ש מס' מכשירים פרק ב משנה ז, עפ"י התוספתא שם.

3    ר"ש שם.

4    מסברא, עפ"י הנ"ל.

5    מסברא, הואיל ואינו אלא מדרבנן - ספק דרבנן לקולא.

6    פשוט, עפ"י הנ"ל.

7    ר"ש שם, וכן כתב בפשטות בחידושי ה"חת"ם סופר" (סוף פרק ראשון בכתובות ד"ה אמר רב ל"ש אלא להחיותו) וב"אילת אהבים" (בקו"א סי' מו). ועיין ב"חת"ם סופר" שם שכתב, דלמאן דאמר ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא, חייב במצוות רק מדרבנן, ולמאן דאמר ספק דאורייתא מדאורייתא לחומרא, חייב מדאורייתא, ולכן יש לעיין בחיובו במצוות דרבנן, שהרי ספק דרבנן לקולא. וזה לשון ה"בנין ציון" המובא באות ג: "דלמ"ד דברכות ק"ש דרבנן, אין קפידא כ"כ אם לא יקרא, ואעפ"כ שייך לומר מטילין עליו ב' חומרין, כיון שלא עובר על מצוות דאורייתא", עכ"ל, וצריך עיון.

8    אה"ע סי' ד סעיף לד.

9    רמב"ם ור"ש הנ"ל.

10   סנהדרין נ"ח ע"ב, נפסק ברמב"ם הל' מלכים פ"י הל' ט.

11   שו"ע אה"ע סי' ד סעיף לד.

12   עיין "אוצר הפוסקים" סי' ד ס"ק קס.

13   עיין "לבוש מלכות" (סי' ד סעיף לד) ו"קובץ שיעורים" (סוף פרון ראשון של כתובות) ו"אילת אהבים" (בקו"א סי' מו) שכתבו, שלרמב"ם "מצוה להחיותו כישראל דכתיב ביה וחי אחיך עמך, והכי נמי מכח ספק אזלינן לחומרא ומצוה להחיותו" (לשון ה"לבוש"), וממילא חייבים במצות ואהבת לרעך כמוך וכל המצוות של חמלה לישראל מכוח אותו הספק. ואפילו לשיטתם של רמב"ן ורשב"א (מובאת באות ד) שאיננו מצווים להחיותו, עיין שם ב"קובץ שעורים" וב"אילת אהבים" שפרשו את זה משום שהואיל ויש ספק, המוציא מחבירו עליו הראיה, משמע שבמצוות כגון ואהבת לרעך כמוך, שאינן קשורות בהוצאת ממון, מודים רמב"ן ורשב"א שחייב. ואף על פי שב"חת"ם סופר" בחידושיו הנ"ל משמע, שלרמב"ם מצוה להחיותו כגר תושב, לא משמע כן מלשון הרמב"ם ושו"ע, שכתבו מצוה להחיותו כישראל.

14  מלבד איסור מסירת דברי תורה לגוי (חגיגה יג, ע"א) שאינו מבורר כל כך, שיש אומרים שנאמר רק לגבי אלה שאינם מקבלים את התורה ככתבה, כגון הישמעאלים, אבל לנוצרים מותר ללמוד המצוות (שו"ת הרמב"ם סי' קמט), ויש אומרים שתורה שבכתב מותר למסור להם, ורק למסור להם תורה שבעל-פה אסור (מובא ב"מרגליות הים" דף נט ע"א אות ג בשם כמה פוסקים), ויש אומרים שאפילו תורה שבעל-פה מותר למסור להם, אבל אסורים הם בטעמי התורה וסודה (שם). ולפי הנ"ל אין כאן איסור מסירת דברי תורה לגוי. ויש אומרים שבכל עניין אסור ("שבט הלוי" ח"ב סי' נט), ויש אומרים שאסור ללמדם בלשון הקודש, אבל מותר בתרגום ("מרגליות הים" הנ"ל אות ד), ולפיכך יש כאן איסור מסירת דת לגוי (ועיין שו"ת "בנין ציון" ח"א סי' קכו). ויש כאן עוד איסור והוא שאין זה כבוד הצבור, שספק גוי יעלה ויקרא להם, מידי דהוה אאשה, שמבואר באו"ח סי' רפב סעיף ג שאינה עולה לתורה מדין כבוד צבור.

15  מידי דהוי אשבע מצוות בני נח שמותר ללמדן לגוי, הואיל והוא צריך לקיימן (תוס' חגיגה יג ע"א ד"ה אין). ואף על פי שבשו"ת "בנין ציון" הנ"ל משמע שרק מותרים בלימוד שבע מצוות בני נח ולא בשאר דברים, נראה שמצוה ללמדם את המצוות והדינים השייכים להם, שבלאו הכי כבר כתבנו לעיל בהערה 14, שקיימות דעות רבות המתירות ללמד גויים הלכות. ונראה שה"שבט הלוי" הנ"ל שאסר לימוד תורה לגוי מכל וכל, לא ראה את תשובת הרמב"ם ואת "ספר החסידים" המובאים ב"מרגליות הים" הנ"ל אות ד, ולכן כתב שאסור ללמד אותם שום דבר. אבל ב"ספר החסידים" מבואר שכוונת הזוהר היא לאסור לימוד בלשון הקודש, אבל אין שום ראיה שהזוהר יאסור לימוד דינים והלכות גרידא בלי שום עמקות, ועי' שו"ת "שרידי אש" ח"ב סי' צא שמתיר ללמד בן נכרית תורה בקטנותו ולהכניסו לבית-ספר יהודי, הואיל ומתכוונים לגיירו לכשיגדל. ועיי"ש עוד בסי' צב בשם "מרומי שדה" של הנצי"ב שרק לימוד בעמקות אסור, וכן פסק הוא ז"ל שם ומוסיף שבזמנינו אין איסור לפני עור בזה, שיש הרבה ספרים בלעז על כל ענייני התורה, וכן בין הגויים יש הרבה שיודעים דברי תורה. ועיין עוד שם בסי' צ בדעת הרמב"ם. ולכן נראה דלכולי עלמא מותר כאן ללמד אותם הלכות אלה, וממילא מצוה לעשות כן (וכמו שכתבנו לעיל אות ה), שחייבים לדאוג לטובתם.

16  כמו שכתבנו באות ה שצריכים לדאוג לטובתם.

17   וצריך טבילה, הטפת דם-ברית וקבלת תורה ומצוות כדין כל גר (פסד"ר הנ"ל ח"א עמוד 381).

18   כמבואר בכתובות דף יא ע"א ונפסק בשו"ע יו"ד סי' רסח סעיף ז.

19  כמו שדחו הראשונים ראיה, מנשי מדין, שיש טבילת קטן מן התורה, דכתיב "וכל הטף בנשים החיו לכם", ואמרינן ביבמות דף ס ע"ב, מדכתיב החיו לכם, שגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה, באמרם ששם לכולי עלמא הוי זכות גמורה, שאם לא גירום, היו נהרגים, רואים שאפילו זכות צדדית הוי זכות להכשיר הגירות. אבל צריך עיון בזה, שסוף סוף מכניסים אותם לחיוב מצוות ודאי, וזה בעצם חובה להם שיענשו על זה. וחוץ מזה בשו"ת "דעת כהן" סי' קמז וקמח מבואר שאי-שמירת מצוות הוי חסרון בקבלת מצוות ולא רק בזכיה, ואם כן בכל אופן לא מועיל. ולכן נראה שאין לסמוך למעשה על מה שכתבנו.

20  עיין לעיל תשובה עח. שהתנהגות כיהודי המקובלת במקומו הרי היא התנהגות כיהודי, ואי-אפשר למחות עוד אחרי כן.

21  הכרעת מרן הרב שאול ישראלי על-פי "תוספות ישנים" בגליון לסוגיא בכתובות יא ע"א. ועיין לעיל תשובה עז. הערה 7 בשם ה"אחיעזר".

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

רפואה שלימה

 לאורית בת מרים

בתוך שאר חולי ישראל

***

לע"נ

ר' אליהו כרמל ז"ל

נלב"ע

ח' באייר תשע"ו

 

לע"נ  

יחזקאל צדיק ז"ל,

 נלב"ע י"א באייר תשע"ו

 

מש' ארץ חמדה' אבלה

 על מותו של חברנו האהוב

 הרב ראובן אברמן זצ"ל,

 חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

איש תורת אמת שגורה בפיו,

 מחנך דגול

 ואיש המעלה מכל הבחינות.

לע"נ  

מרת סוזי (שרה)

ונגרובסקי ע''ה

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

 

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה

וחנה בת יעיש ושמחה

סבג ז"ל

 

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

 

 

לע"נ

הנופלים במערכה

על הגנת המולדת הי"ד

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.