שנת תשע"ט| שבת פרשת תרומה

שו"ת במראה הבזק: דחיית מילה הכרוכה בחילול שבת

(מתוך ח"א)

רעננה, ישראל                                Raanana, Israel

ניסן, תש"ן

שאלה
תינוק שנולד בלידה רגילה ויום מילתו בשבת.

המוהלים באותה עיר אינם מוכנים לשבות באזור מגוריו, ועקב המרחק אין גם אפשרות שיבוא המוהל לברית וישוב לביתו.

אבי הנימול הציע לבוא אל המוהל ולקיים את הברית באולם הקרוב לבית המוהל. אך המוהל סירב, עקב חילול השבת הצפוי ע"י משפחת הנימול ואורחיהם.

האם בנסיבות המתוארות לעיל, יש לדחות את הברית ליום חול או לקיימה במועד?

 תשובה
בשו"ע – אורח חיים סימן של"א, א' - נפסק: "עושים כל צרכי מילה בשבת, מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליו כמון". והיינו כל הפעולות הקשורות ישירות למצוות מילה בזמנה, וכנפסק בסעיף ד': "מילה שלא בזמנה – אינה דוחה שבת". אולם פעולות שאינן קשורות ישירות למצוות המילה אינן דוחות את השבת, וכנפסק בסעיף ו': "מכשירי מילה, שאפשר לעשותם מערב שבת, אינם דוחים את השבת. לפיכך אם לא הביא איזמל למילה מערב שבת – לא יביאנו בשבת, אפילו במקום שאין בו אלא איסור דרבנן, שהעמידו חכמים דברים במקום כרת". וכתב ה"בית יוסף", שכמו כן אסור להוציא התינוק אל האיזמל, אף במקום שאין בו אלא איסור דרבנן¹. מהאמור לעיל ברור, שאין לעבור אף על איסור דרבנן בהבאת התינוק למקום המילה.

הוראת הרבנות הראשית² היא:

אם התינוק יובא למקום הברית ללא חילול שבת – יש למולו בזמנו, אף שידוע שישנם אורחים שיגיעו בשבת, ושישנה אפשרות שיחללו השבת בזמן הסעודה בתזמורת וצילומים וכדומה. אולם אם ידוע שהתינוק יובא למקום הברית תוך כדי חילול שבת – אין לקיים את הברית בשבת, אף שהתוצאה היא דחיית מצוות עשה של מילה בזמנה³.

ולפיכך בנסיבות המתוארות בשאלתך:

1. אם ידוע בוודאות, שקיום הברית באולם הקרוב לבית המוהל, יהא קשור בהבאת התינוק ברכב בשבת – אין לקיים את הברית בשבת.

2. אם התינוק יגיע לאולם הנ"ל, ללא חילול שבת, כגון – שהוריו ישבתו עימו במקום הסמוך לבית מוהל – יש למולו בזמנו, אף אם ידוע, שאורחי משפחת הנימול יגיעו לברית המילה ברכב בשבת. מכל מקום מן הראוי למוהל (וכן לרב כשמוזמן להשתתף), להסביר להורים עד כמה חשוב להצלחת התינוק וגידולו המוצלח, שתהא כניסתו לברית בדרך שלא תהא כרוכה בחילול שבת.

     בזמן המילה אין להתיר פעולות הכרוכות בחילול שבת, כגון – צילום או נגינה.

3. חל ברית המילה בשבת, ואין שם מוהל אלא בעיר אחרת, האב – שמצוותו לקיים המילה בזמנה – אינו יכול לחייב את המוהל לשבות במקומו. אלא אם כן, ישלם לו פיצוי מלא עבור טרדתו⁴.
___________________________________

1  ב"י, אורח חיים סימן של"א, סוף ד"ה ומ"ש לא יביא בשבת. והביאו המגן אברהם בס"ק ה'.

²    כפי שנאמרה ע"י הרב מרדכי ששון, המפקח על המוהלים, בכנס שנערך בחדש שבט ה'תש"ן.

³    החיוב למול את הבן מוטל על האב, והמוהל עושה שליחות האב. אם בכדי למולו מביא האב את הילד בדרך אסורה, האב עובר באיסור שלא הותר גם לשם מצוות מילה בזמנה. פשוט שבמצב כזה אין לאב לעשות זאת, וממילא המילה נדחית ליום המחרת כפי הוראת ההלכה לאב. במקרה זה אסור למוהל להיעשות שלוחו של האב למולו בשבת. ואם עושה כן, עובר על "לפני עיוור" מן התורה.

כשהציבור, או אולי גם אבי התינוק, יבואו לחילולי שבת בעקיפין ע"י קיום הברית בשבת, יש מקום לדיון אם על המוהל להימנע מלקיים המצווה. שיש מקום לומר, שהמוהל עושה את שלו מכח המצווה המוטלת על כל מי שיודע למול, והרי לפניו המצווה למול ילד החייב במילה ביום השבת(א*). או שעליו להימנע כדי להצילם מאיסורים חמורים (ב*). אבל בשום פנים, אין מקום להתיר במקרה שכדי למולו מביאים את התינוק בעצמו ע"י חילול שבת.

⁴    כך הורה הגר"ש ישראלי, ואלה דבריו:

א. המצווה מעיקרא עומדת על האב. אם אין מוהל במקום וניתן להביאו לשבות במקום, חייב האב בהוצאות של התגוררות המוהל במקום בצורה סבירה. וכן, במקרה שהמוהל צריך לשם כך לעזוב את משפחתו – שכרוך בסבל מסויים שלו ושל משפחתו – יש להעריך זאת בהערכה נכונה, ואף זה צריך האב לשלם.

הנימוק לזה: גם אם את עצם המילה עליו לבצע בחינם, – על זה נאמר: "מה אני בחינם אף אתה בחינם" (ג*), הרי מה שכרוך מסביב לזה, כלומר, ההוצאות הכרוכות בכך חייב האב לשלם וזה מבואר ברמב"ן, בתורת האדם, בעניין רופא (ד*). גובה ההוצאות שהאב מחוייב להוציא בזה, מבואר ברמ"א (ה*). (זה כמובן יכול להיעשות ע"י האב בכיוון ההפוך. כלומר, ע"י הבאת התינוק למקום מגוריו של המוהל, לפני השבת).

כל עוד המצווה מוטלת על האב, אין להעביר את המצווה אל בית הדין (ו*) ולא להטילה על המוהל עצמו. גם אם ידוע מראש, שאין האב מוכן לקבל על עצמו את ההוצאות כפי שפורטו לעיל – אין אף אחד אחר מחוייב בזה. (פרט, אולי, לכוף את האב לכך – אם הדבר ניתן. אבל אם אין זה ניתן – אין זה יכול לשמש עילה, לחייב את בית הדין או המוהל בכך).

חובת בית הדין – וכן, של המוהל – אינה חלה במקרה מעין זה, אלא ביום חלות המצווה. כשהתינוק לפנינו, והוא חייב במילה, ואינו נימול ע"י מי שחובתו בכך. היינו, ביום שבת עצמו. אך אז, הרי אין הדבר לא בידי בית דין ולא בידי המוהל, שאינם במקום. על כן, בהכרח שזה יידחה ליום ראשון.

ב. אם האב הוא חסר אמצעים, באופן שאין עליו החובה להוציא את ההוצאות, אזי המצווה חלה עוד לפני השבת, על בית הדין ועל המוהל. מאחר, וכאמור, המוטל על המוהל בהיותו המומחה והבקי בזה – הוא עצם מעשה המילה, מכל מקום, ההוצאות הכרוכות בכך – כולל טרחת היעדרו מהבית וכו' – זה אינו מוטל דווקא על המוהל. ובזה, חובת בית הדין לדאוג, ע"י הטלת החיוב על כל בני המקום. (ואולי משום זה, נזכר בזה חובת בית הדין (ו*). שהרי עצם המילה היא כמבואר בפוסקים – על המוהל עצמו).

ג.   נראה שבמצב כזה – שהציבור משתתף בהוצאות – ראוי שיראו זאת כמתנה לאבי הבן, כדי שייחשב שהוא קיים המצווה, ולא ייראה כקיום המצווה ע"י בית הדין או המוהל. (וכמה הבדלים להלכה בדבר, ואין מקום להאריך).

ד.   על חיוב המוהל במקום שישנם כמה מוהלים: יש עוד לדון, אם במצוות עשה זו המוטלת על כל היודעים והבקיאים – הנמנע מלקיים, (גם אם כולם מונעים עצמם בטענה שילך למוהל אחר), האם כל אחד עובר או לא (ז*). כן יש לדון על חובת המוהל למול בעוד החובה על האב, והוא אינו משמש אלא כשלוחו. דחובת בית הדין והמוהל, אינה אלא כשהאב מנוע או נמנע, דאז נחשב המוהל כמקיים המצווה ולא רק כשליח. וחובת המוהל לא מצינו, כשעושה זאת רק בשליחות (יש להאריך (ח*) ואין כאן מקומו). כאמור, זוהי דעת הגר"ש ישראלי. ועיין עוד בשו"ת לבוש מרדכי, סימן כ"ט.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר